12 באפריל 2012
כ בניסן התשע"ב
אליהו
הנביא מאיש זועם לסבא חביב – כוחו של מיתוג
לפני מספר ימים חגגנו את ליל הסדר. בסוף הסדר מזגנו כוס חמישית לאליהו
הנביא. אם נשאל כל ילד וילדה ונבקש מהם לתאם את דמותו של אליהו יתארו אותו כסבר
חביב, לבוש גלימה לבנה עם מטה, ואוליי אף כאיש המביא מתנות.
דמותו זו של אליהו רחוקה כרחוק מזרח ממערב מדמותו המקורית של האיש כפי
שבאה לידי ביטוי בסיפורי ספר מלכים. בסיפורים אלו אליהו הוא איש קשה שהקנאה היא לחם
חוקו:
·
הוא מביא
בצורת קשה על העם עקב חטאי המלך, בצורת שנמשכת שלוש שנים וגורמת לרעב גדול בארץ.
·
לאחר
בהמשך אחאב מתחנו אליו הוא מבצע את מעמד הר הכרמל ובסיומו שוחט את 400 נביאי הבעל.
·
מוריד אש
מהשמים והורד את שרי החמישים שבאו להורגו בפקודת המלך.
והינה כיום כולנו רואים בו סב חביב שמשוטט בין בתי ישראל בליל הסדר,
שותה כוס חמישית ומהיא מתנות, כיצד קרא השינוי?
ראשית כמו בכל מיתוג טוב יש גרעין של התחלה באיש עצמו. השם אליהו
מורכב משני צירופים שהם שמות האל:
אל – שהוא תחילת שם
"אלוקים" המרמז למידת הדין. בה נברא העולם תחילה אךלא החזיק מעמד ולכן
שותפה בו מידת הרחמים.
"יהו" שם
"י-ה-ו-ה" שהוא מידת הרחמים.
הינה כי כן כבר בשמו טמון
החיבור בין מידת הדין למידת רחמים ומה שקרה בחייו בתקופת המלכים יותר קשור לחלק
הראשון של שמו- מידת הדין, ומה שקורה מאז ועד היום קשור לחלק השני של שמו - מידת הרחמים. החיבור הזה מועמק דרך החיבור
שבוצע בין אליהו לפינחס. פינחס כידוע גם היה קנאי שחיסל נשיא בישראל בגלל שעשה מה
שעשה עם אותה אישה מדינית אך בסופו של יום נאמר עליו "הינני נותן לו את בריתי
שלום", מכיוון שבמעשהו זה כיפר על עם ישראל.
השלב השני הוא זיהויו של
אליהו עם הגואל האחרון או לפחות כמבשר הגאולה. זיהוי זה נשען על נבואת מלאכי אותה
אנו קוראים בשבת שלפני הפסח –"שבת הגדול". בסוף הנבואה אומר הנביא"
הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא--לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה'
הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים
עַל-אֲבוֹתָם". וזה כמובן הטעם הראשי לשם השבת שבת הגדול יחד עם טעמים
רבים ונוספים.
זיהוי זה של אליהו עם
הגאולה האחרונה כבר נותן לאליהו מקום וקרדיט להיות איש מסוג אחר – סבא חביב. מרגע
שזיהוי זה הפך ליסוד מוסד במסורת היהודית החל אליהו להיות מזוהה עם כל מעגל החיים
היהודי – מוצאי שבת, ברית מילה ובית חדש.
הזיהוי החזק ביותר הינו
כמובן עם מוצאי שבת. בכל מוצאי שבת מזכירים את אליהו בפיוטים השונים והטעם לכך הוא
שמובטח לבני ישראל שהמשיח לא יגיע לא בלילי שבתות מפני הטורח אלא במוצאי שבתות
שבזכות שישמרו בני ישראל את השבת ייגאלו. יש בעניין זה שני פיוטים מפורסמים:
"המבדיל בין קודש
לחול"[1] שבו מוזכר אליהו הנביא ברמז בלבד "צדקתך
כהר תבור". אך בפזמון השני "אליהו הנביא"[2]
הזיהוי ברור והקישור בין קנאת פנחס, קנאת אליהו, הגאולה העתידה והשלום במהלך השבוע
ברורים לגמרי.
אם רק נצטט קצת מהשיר:
קנאות פנחס
"אִישׁ אֲשֶׁר קִנֵּא לְשֵׁם הָאַל
אִישׁ בֻּשַׂר שָׁלום עַל יַד יְקוּתַיאֵל
אִישׁ גַּשׁ וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."
אִישׁ בֻּשַׂר שָׁלום עַל יַד יְקוּתַיאֵל
אִישׁ גַּשׁ וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."
קנאות אליהו
"אִישׁ זָעַף עַל עובְדֵי
חַמָּנִים
אִישׁ חָשׁ וְנִשְׁבַּע מִהְיות גַּשְׁמִי מְעונִים
אִישׁ טַל וּמָטָר עָצַר שָׁלשׁ שָׁנִים."
אִישׁ חָשׁ וְנִשְׁבַּע מִהְיות גַּשְׁמִי מְעונִים
אִישׁ טַל וּמָטָר עָצַר שָׁלשׁ שָׁנִים."
הגאולה העתידה
"אִישׁ תִּשְׁבִּי תַּצִּילֵנוּ מִפִּי אֲרָיות
תְּבַשְּׂרֵנוּ בְּשׂורות טובות
תְּשַׂמְּחֵנוּ בָּנִים עַל אָבות
בְּמוצָאֵי שַׁבָּתות.
תְּבַשְּׂרֵנוּ בְּשׂורות טובות
תְּשַׂמְּחֵנוּ בָּנִים עַל אָבות
בְּמוצָאֵי שַׁבָּתות.
אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי אֵלִיָּהוּ
הַגִּלְעָדִי
כַּכָּתוּב: הִנֵּה אָנכִי שׁלֵחַ לָכֶם אֵת
אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוא יום ה' הַגָּדול וְהַנּורָא:
וְהֵשִׁיב לֵב אָבות עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבותָ"
וְהֵשִׁיב לֵב אָבות עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבותָ"
שבוע טוב
"אַשְׁרֵי
מִי שֶׁרָאָה פָּנָיו בַּחֲלום
אַשְׁרֵי מִי שֶׁנָּתַן לו שָׁלום
וְהֶחֱזִיר לו שָׁלום
ה' יְבָרֵךְ אֶת עִמּו בַּשָּׁלום"
אַשְׁרֵי מִי שֶׁנָּתַן לו שָׁלום
וְהֶחֱזִיר לו שָׁלום
ה' יְבָרֵךְ אֶת עִמּו בַּשָּׁלום"
הנושא השני בוא ברית המילה.
כידוע אליהו מגיע לכל ברית מילה וזאת כעונש על שהלעיז על בני ישראל שעזבו את ברית
ה'. לכן יש כיסא של אליהו בברית. בלילה שלפני הברית יש שנהגו לעשות תיקון לילד
"שלום זוכר, ברית יצחק) ובלק מהקהילות נקרא "תיקון אליהו". גם כאן
אחד מהפיוטים לברית עוסק באליהו "אערוך מהלל ניבי"[3]
בפיוט זה נמצאים כל החיבורים, בין פינחס לאליהו, הקנאות של שניהם, הניסים שנעשו
להם, בין דם המילה לגאולה ובין אליהן לגאולה. נצטט רק את סיום הפיוט "
|
חֵן חֵן לוֹ אִישׁ לוֹ נִגְלָה
|
|
בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לָיְלָה
|
|
וּבִבְרִית דַּם הַמִּילָה
|
|
בֹּא יָבֹא רָץ כַּצְּבִי
|
|
זָכוּר לְטוֹב יָאִיר נֵרִי
|
|
יְבַשֵּׂר צִיּוֹן עִירִי
|
|
יֹאמַר לָהּ הִתְנַעֲרִי"
|
|
מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי
|
וכמובן חנוכת הבית. במזמור שיוחד לכך שנכתב ע"י הבן איש חי[4]
(למרות שבמקור כתבו לצורך מוצאי שבת" יש חיבור מיוחד בין גאולת הפרט לגולת
הכלל. גאולת הפרט היא בכל פזמון
"עַל בַּיִת זֶה
וְיוֹשְׁבֵיהוּ
תִּהְיֶה בִּרְכַּת
אֵלִיָּהוּ"
בסופו של דבר התהליך של הפיכת אליהו מאישו זועם לס חביב הושלם –
המיתוג מחדש הצליח.
אם נסכם הדרך למיתוג טוב היא: גרעין של אמת, חיבור למסר חיובי, חזרה על המסר החדש כל הזמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה